פסק-דין בתיק פש"ר 351-07

            פ תח דבר

1.         בפניי בקשתו של עו"ד נפתלי נשר (להלן: "הנאמן"), להורות על מחיקת הערת אזהרה (להלן: "הבקשה"), שנרשמה לטובת מר חסן פואד בן מוחמד ומר חסן כאיד בן מוחמד (להלן: "המשיבים") ביום 18/08/05 על זכויותיו של החייב במקרקעין, הידועים כגוש 17509, חלקה 12 בכפר ריינה (להלן: "המקרקעין"), בהיותה עסקה פיקטיבית, ולחילופין בהיותה בבחינת "חוזה פסול", באשר היא נועדה להונות את הנושים ולחילופי חילופין בהיותה הענקה בטלה, לפי סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח משולב], התש"ם- 1980 (להלן: "פקודת פשיטת הרגל").

2.         הבקשה הוגשה ביום 23/06/08, תגובת המשיבים הוגשה ביום 07/09/08, תשובת הנאמן הוגשה ביום 22/10/08 ותגובת הכנ"ר ביום 23/11/08. לאחר שהתיק הועבר לטיפולי, נערך דיון בבקשה ביום 25/11/10, בו הוריתי על הגשת סיכומים. ביום 29/11/10 הוגשו סיכומי הנאמן וביום 22/03/11 הוגשו סיכומי המשיבים. יש להצר על כך, שעד ליום מתן החלטה זו לא הוגשו סיכומי הכנ"ר, וזאת על אף החלטות שניתנו בעניין ביום 25/11/10, 26/04/11     ו-01/11/11.

            העובדות שאינן שנויות במחלוקת

3.         ביום 10/05/07 ניתן צו כינוס לנכסי החייב, וביום 20/03/08 הוכרז החייב פושט רגל.

4.         ביום 09/08/05 נחתם בין החייב ובין המשיבים הסכם למכירת המקרקעין שבמחלוקת (להלן: "הסכם המכר"). במסגרת הסכם המכר הוסכם, כי החייב ימכור למשיבים את זכויותיו במקרקעין שבמחלוקת תמורת סך של 67,000 ש"ח.

5.         ביום 18/08/05 נרשמה בלשכת רישום המקרקעין הערת אזהרה לטובת המשיבים על זכויות החייב במקרקעין.

6.         ביום 19/03/08 דווחה העסקה לרשויות המס. במסגרת השומה, שנקבעה לחייב בגין מס שבח, קבעו רשויות המס את שווי המכר על סך של 115,000 ש"ח.

            טענות הצדדים

7.         הנאמן טוען, כי בעת עריכת הסכם המכר היה החייב שקוע בחובות לנושיו בהיקף של מאות אלפי שקלים, דבר שיש בו כדי לבסס את החשד כי מדובר בעסקה פיקטיבית.

            עוד טוען הנאמן, כי לא מדובר בעסקה אמתית, כי כל מטרת רישומה של הערת האזהרה הייתה למנוע הטלת עיקולים על המקרקעין וכן כי הסכם המכר שצורף לתגובת המשיבים הינו הסכם למראית עין, כהגדרתו בסעיף 13 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג- 1973, ודינו בטלות.

            לחילופין טוען הנאמן, כי אם יתברר כי הערת האזהרה נרשמה בגין חוב עבר, הרי שדינה להימחק, בהיותה הענקה בטלה מכוח סעיף 96 (א) לפקודת פשיטת הרגל.

            מוסיף הנאמן וטוען, כי עצם הגשת הדיווח לרשויות המס על עסקת המקרקעין, למעלה משנתיים לאחר שלכאורה נערכה העסקה, מעיד, כי מדובר בעסקה פיקטיבית. עוד טוען הנאמן, כי המשיבים לא סיפקו הסבר משכנע, באשר לסיבה בגינה התעכב הדיווח זמן כה רב.

            זאת ועוד, טוען הנאמן, כי לאור שומת מס השבח שהוצאה לחייב, בה נקבע שווי המכר על סך של 115,000 ש"ח, הרי שהמחיר שננקב בהסכם המכר איננו משקף את שוויין האמתי של זכויות החייב במקרקעין.

            עוד טוען הנאמן, כי המשיבים לא הביאו כל ראיה לביצוע תשלום התמורה על פי הסכם המכר בפועל וכן לא הביאו כל ראיה לביצוע תשלום המס שהוטל על העסקה, כאשר על פי הסכם המכר כלל המיסים החלים על העסקה הוטלו על הקונים, קרי, המשיבים. באשר לטענת המשיבים, כי היו עדים לתשלום התמורה, טוען הנאמן, כי לא צוינו שמות העדים, ממילא לא הוגשו תצהירים מטעמם וכן כי ההלכה הפסוקה קובעת, כי הימנעות בעל דין מלהביא ראיות או עדים, שהיו עשויים לתמוך בטענותיו, תיזקף לחובתו.

            מוסיף הנאמן וטוען, כי על אף שבהסכם נכתב שעל המקרקעין רשומה משכנתא לטובת מר תותרי מיכאל, מעיון בנסח הרישום עולה, כי לא רשומה על המקרקעין משכנתא לטובת צד ג' כלשהו. בנוסף, טוען הנאמן, לא נקבע כל מנגנון הגנה לטובת הקונים להבטחת סילוק המשכנתא כמקובל, שכן לטענת המשיבים, כל התמורה שולמה ביום עריכת הסכם המכר. הנאמן סבור, כי אף האמור מעיד על היות העסקה פיקטיבית.

8.         המשיבים טוענים, כי דין הבקשה להידחות על הסף, בהיעדר כל בסיס משפטי לבקשה ומשלא הובאה כל ראיה להיות העסקה פיקטיבית ו/או עסקה שנועדה להונות את נושי החייב.

            מוסיפים המשיבים וטוענים, כי ביום 09/08/05 רכשו הם מהחייב את זכויותיו במקרקעין נשוא המחלוקת וכי במעמד החתימה על הסכם המכר שולמה מלוא התמורה המוסכמת (67,000 ש"ח) והמוכר, קרי, החייב, חתם על ייפוי כוח בלתי חוזר. עוד טוענים המשיבים, כי במעמד רישום הערת האזהרה אף נמחק רישום המשכנתא, שהיה לטובת מר תותרי מיכאל על זכויותיו של החייב במקרקעין, כפי שניתן להיווכח מנסח הרישום ההיסטורי שצורף לסיכומי המשיבים.

            המשיבים טוענים, כי התמורה ניתנה בפני עדים וכי אף החייב איננו מתכחש לקבלתה. עוד טוענים המשיבים, כי התמורה המוסכמת הינה סבירה ובת ערך וכי מדובר ב"עסקת נטו", בה התחייבו המשיבים לשלם את כל המיסים המתחייבים בגינה, לרבות אלו החלים בדרך קבע על המוכר. לאור האמור, טוענים המשיבים, כי התמורה שהתקבלה בפועל הינה התמורה המוסכמת, בצירוף מס השבח החל על המוכר. אם מצרפים שני סכומים אלו, טוענים המשיבים, הפער בין שווי המכר, כפי שנקבע בשומת המס, ובין המחיר שנקבע בהסכם איננו משמעותי. על כן, טוענים המשיבים, מדובר בתמורה סבירה.